זה המאמר שאני מקווה שלא תצטרכו, אבל בדיוק בגללו כדאי לקרוא אותו חמש דקות לפני הטיסה. כשמשהו משתבש בבאלי, ההבדל בין בהלה לבין טיפול מהיר הוא לדעת מראש לאן נוסעים ולמי מתקשרים. אחרי כמה טיולים באי, וכולל ערב אחד לא נעים במיון בקוטה עם חבר ששפשף ברך על הכביש, ריכזתי כאן את כל מה שצריך: מספרים, בתי חולים, בתי מרקחת, ומה עושים בתרחישים הנפוצים.
שמרו את העמוד הזה, צלמו מסך של הטבלה, וזהו. עכשיו אפשר לחזור ליהנות.
המספרים שחייבים בטלפון
המספר החשוב ביותר הוא 112, מוקד החירום הכללי של אינדונזיה, שמנתב משטרה, אמבולנס וכיבוי. הוא עובד מכל נייד, גם בלי סים מקומי. לצידו יש מספרים ייעודיים, וכדאי לשמור גם את המספר הישיר של בית החולים הקרוב לאזור שלכם.
| למי מתקשרים | מספר |
|---|---|
| חירום כללי (כמו 911) | 112 |
| משטרה | 110 |
| אמבולנס | 118 או 119 |
| חיפוש והצלה | 115 |
| מוקד BIMC קוטה (24 שעות) | 361-761263+ |
| מוקד סילואם דנפסאר | 361-779900+ |
טיפ מניסיון: במצב רפואי דחוף באזורי התיירות, לרוב מהר יותר לקפוץ לרכב או למונית ולנסוע ישר למיון פרטי מאשר לחכות לאמבולנס. הפקקים בדרום באלי לא מרחמים על אף אחד, כולל רכבי חירום. תוודאו רק שיש לכם אינטרנט זמין מהרגע הראשון, סים או eSIM מקומי הוא ציוד בטיחות לכל דבר.
בתי החולים שכדאי להכיר
לא כל המרפאות שוות, ובחירום אתם רוצים לדעת מראש לאן מכוונים. אלו הכתובות המרכזיות:
BIMC Hospital הוא השם הראשון שכל מטייל צריך להכיר, בית חולים פרטי שנבנה סביב תיירים, עם צוות דובר אנגלית מצוין, מיון 24 שעות ועבודה שוטפת מול חברות ביטוח בינלאומיות. יש סניף בקוטה, על הכביש הראשי לכיוון סאנור, וסניף גדול בנוסה דואה. המחירים גבוהים בסטנדרטים מקומיים, ובדיוק בשביל זה יש ביטוח.
Siloam Hospital בדנפסאר, על סאנסט רוד ליד קוטה, הוא חלק מרשת בתי החולים הפרטיים הגדולה באינדונזיה: מודרני, מאובזר היטב, עם מיון פעיל מסביב לשעון. נוח מאוד למי שישן בסמיניאק, בקוטה או בצ׳נגו.
סנגלה (Prof. Ngoerah) בדנפסאר הוא בית החולים הציבורי הגדול של האי, ולשם מגיעים המקרים המורכבים ביותר. כתייר כמעט תמיד תתחילו בפרטיים, אבל טוב לדעת שהוא קיים.
באזורים מרוחקים יותר, כמו אובוד או אמד, יש מרפאות פרטיות טובות לטיפול ראשוני, שמייצבות ומפנות לדרום במקרה הצורך. שמרו את שם המרפאה הקרובה למלון כבר ביום הראשון.
תאונות קטנוע: הסיכון האמיתי מספר אחת
בואו נגיד את זה ישר: הסיכון הבריאותי הגדול ביותר למטייל בבאלי הוא לא נחשים, לא הרי געש ולא אוכל. אלו תאונות קטנוע. רוב הפניות של תיירים למיון קשורות לשתי גלגלים, מרוב שפשופי כביש קלים ועד פציעות קשות.
אם קרתה תאונה, ככה פועלים:
- מתרחקים מהכביש ובודקים פציעות, שלכם ושל אחרים.
- נוסעים למיון גם אם “זה כלום”. מכות ראש ושפשופים עמוקים באקלים טרופי מזדהמים מהר וחייבים ניקוי מקצועי.
- מתעדים הכול: זירה, נזק, רישיונות ופרטי הצד השני.
- מעדכנים את הביטוח מוקדם ככל האפשר, למוקדי החירום שלהם יש נציגים מקומיים.
והכי חשוב, הצד המניעתי: קסדה תמיד, רישיון בינלאומי עם קטגוריית אופנוע ופוליסה שמכסה קטנוע במפורש. בלי שלושת אלה, רוב הפוליסות פשוט לא ישלמו, ואשפוז פרטי בבאלי עולה הון. הרחבתי על זה במדריך הבטיחות והתרמיות בבאלי.
ביטוח עם הרחבת קטנועמשווים פוליסות לפני הטיסהדנגי: היתוש שפעיל ביום
קדחת דנגי היא מחלה נגיפית שמועברת בעקיצת יתוש, והיא קיימת בבאלי כל השנה עם עלייה בעונה הגשומה. הטריק המבלבל: היתוש שמעביר אותה פעיל דווקא בשעות היום, אז רשת נגד יתושים בלילה לא מספיקה.
ההגנה פשוטה: דוחה יתושים על בסיס DEET על עור חשוף, בעיקר בבוקר ולפנות ערב, ובגדים ארוכים באזורים ירוקים ולחים כמו סביבת שדות האורז באובוד. אם הופיע חום גבוה פתאומי עם כאבי ראש חזקים, כאבי שרירים ומפרקים או פריחה, הולכים לרופא לבדיקת דם, זה מהיר וזול. ועד שנשלל דנגי, נמנעים מאיבופרופן ואספירין, שמעלים סיכון לדימום. אקמול (פרצטמול) בסדר.
בתי מרקחת: איפה ומה קונים
בית מרקחת נקרא כאן Apotek, ויש אותם בשפע בכל אזור תיירותי. הרשתות האמינות הן Kimia Farma, הוותיקה והגדולה באינדונזיה, ו-Guardian שנמצאת בקניונים ובמרכזים המסחריים. סניפים גדולים בקוטה ובדנפסאר פתוחים 24 שעות.
בלי מרשם תמצאו משככי כאבים, תרופות לקלקול קיבה, מלחי התייבשות (מבקשים Oralit, פתרון זול ומעולה לימי בטן רגישה), פלסטרים וחומרי חיטוי. שני כללים חשובים: תרופות מרשם קבועות מביאים מהארץ בכמות לכל הטיול ובאריזה המקורית, וקונים רק ברשתות מוכרות, לא בדוכנים.
ישראלים בחירום: אין שגרירות, יש כתובת
נקודה שחשוב שכל ישראלי ידע לפני הטיסה: לישראל ולאינדונזיה אין יחסים דיפלומטיים מלאים, ולכן אין שגרירות או קונסוליה ישראלית בג׳קרטה או בבאלי שאפשר לגשת אליה.
זה לא אומר שאתם לבד. בחירום אמיתי, אשפוז חמור, אובדן דרכון או מצב ביטחוני, הכתובת היא מוקד החירום של משרד החוץ בירושלים, שפעיל 24 שעות ביממה ומטפל בישראלים במצוקה בכל העולם, כולל במדינות ללא נציגות. שמרו את המספר מאתר משרד החוץ לפני הטיסה. במקביל, מוקד החירום של חברת הביטוח שלכם הוא הזרוע המעשית בשטח: הם מאשרים אשפוזים, מארגנים פינוי ומדברים עם בתי החולים ישירות.
לגבי דרכון שאבד או נגנב: פותחים דוח במשטרה המקומית (זה נדרש לביטוח וליציאה מהמדינה), יוצרים קשר עם מוקד משרד החוץ להנחיות, ומתארגנים על מסמך מעבר דרך הנציגות הישראלית הקרובה במדינה שכנה, לרוב בסינגפור או בבנגקוק.
הצ׳קליסט של חמש הדקות
לסיום, מה עושים עכשיו, לפני הטיסה, כדי שכל המאמר הזה יישאר תיאורטי:
- שומרים בטלפון: 112, מספרי BIMC וסילואם, מוקד החירום של הביטוח ומוקד משרד החוץ
- מצלמים את הדרכון, הרישיון הבינלאומי ופוליסת הביטוח ושומרים בענן
- מוודאים שהפוליסה כוללת קטנוע ופינוי רפואי
- אורזים ערכה קטנה: דוחה יתושים עם DEET, חומר חיטוי, פלסטרים והתרופות הקבועות
- ביום הראשון בודקים מה המרפאה או בית החולים הקרובים ללינה שלכם
זהו. חמש דקות של סדר, וסטטיסטית לא תצטרכו מזה כלום חוץ מהדוחה יתושים. יש לכם עוד שאלה על רפואה וחירום בבאלי שלא ענינו עליה כאן?
